#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלה. מדוע אין פטור בעליו עמו: 1) שמור לי ואשמור לך שומר שכר 2) הנהו אהלויי ששמרו על גלימתו והוא אפה להם 3) שואל הסדין שנשאו את סרבלו על חמורם? 	1) דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר.2) שלא היה במלאכתם שעדיין לא התחיל לאפות.3) שנטל את הסדין בלא רשות והניח את הסרבל בלא רשות.	"ב""מ פא. - פא:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלו. מה הדין א""ל שמור לי וא""ל 1) הנח לפני 2) הנח לפניך 3) הנח?"	"1) שומר חנם <sup>רלו</sup>.2) אינו שומר כלל.3) ספק שלא נפשט <sup>רלז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רלו.  כתב הרא""ש  (סי' טז)  ואע""פ שלא משכו השומר, דש""ח וש""ש חייבים כשקבלו עליהם לשמור כדמוכח לקמן בפ' השואל. והרשב""א כתב שלקמן אמרינן שכדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים, ומיירי שהניח לפניו בסמטא ובתוך ארבע אמותיו. וא""נ הכא מיירי בבהמה, ובשאמר לו הכישה במקל והיא תבוא.
<br>רלז.  כתב הרשב""א דקים לן דמתניתין לא נחתא להכי, ולא שמעינן מינה מידי. ובעיין לא איפשיטא, הילכך אפילו שומר חינם נמי לא הוי, דהמוציא מחבירו עליו הראיה.</span>"	"ב""מ פא:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלז. באלו שלשה דברים הביאו התוס' שמועיל משכון בשעת הלואה מדר' יצחק, ומדוע מועיל הרי ר' יצחק מיירי שלא בשעת הלואה? 	"1) המלוה על המשכון אין שביעית משמטתו, דכיון שלא בשעת הלואה קני ליה לגמרי מדר' יצחק, בשעת הלואה נמי דליכא קנין אלא שעבוד אלים שעבודיה ליחשב ולא של אחיך בידך.2) ישראל שהלווה את הנכרי על חמצו עובר עליו באיסור חמץ, דכיון דשלא בשעת הלואה קני אהני שעבודיה בשעת הלואה ליחשב כשל ישראל.3) נכרי שהלווה לישראל על חמצו שהישראל עובר עליו באיסור חמץ, כיון שאין הגוי קונה מישראל, וממילא לא שייך שיקנה את המשכון מדר' יצחק, ומשמע שאם הגוי היה קונה מישראל לא היה הישראל עובר על איסור חמץ ואפילו כשמשכנו בשעת הלואה שאז לא שייך שיהיה קנוי לו מדר' יצחק, דכיון שיש למלווה שעבוד חזק במשכון הוא מחשיב את החמץ כאילו הוא שייך לגוי <sup>רלח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רלח.  כתב הרשב""א שהרז""ה תירץ דהואיל ואיכא אנפי דקני כר' יצחק דהיינו שלא בשעת הלואתו, אפילו בשעת הלואתו נמי. והרשב""א הקשה על דבריו ותירץ שר' יצחק אפילו בשעת הלואה קאמר, והא דאמרינן הכא בשעת הלואה מי אמר לאו למימרא דלא אפשר למימר הכי, אלא הכי קאמר מי שמעת ליה האי מילתא בהדיא, ואע""ג דקרא במשכונו שלא בשעת הלואתו כתיב,גמרינן מינה דמלוה קונה משכון ואפילו בשעת הלואה.</span>"	"ב""מ תוס' פא:"		
